להתראות צמוד קרקע, שלום מגדל יוקרתי מול הים

החלום לבית צמוד קרקע כבר מזמן התפוגג מרשימת הרצונות אליהן שואף להגיע הישראלי המבוסס, המכונה גם מצמצם דיור. שלא תטעו, הוא לא מסתפק במועט, בדיוק להפך. היום הוא שואף ליותר, להגיע הכי גבוה שאפשר – אל מגדלי יוקרה מול הים

 

בשנים האחרונות החלה מגמה ברשימת החלומות אליהן שואף הישראלי המבוסס, זה שכבר הגיע לעשור החמישי בחייו ורוצה ליהנות מחלקת האלוהים שלו. בשנים האחרונות החלה תופעה שצוברת תאוצה – לא עוד צמוד קרקע רחב ידיים במושב יוקרתי, עם גינה מצהיבה, חרקים ומדרגות מעייפות המובילות ל- 3 מפלסים. החיפוש אחר פתרון לאנשים האלה כבר קיבל בתעשיית הנדל"ן כינוי, קצת מתעתע, "מצמצמי דיור".

 

ושלא תטעו – מצמצמי הדיור לא שייכים לשכבה חברתית שרוצה להסתפק במועט דווקא. "זו אוכלוסייה שיכולה להרשות לעצמה, בעלת יכולת כלכלית", מסביר שמאי המקרקעין חיים מסילתי, "פעם בעל מעמד היה זקוק לוילה כדי להחצין את התדמית שלו מול החברה. מי שגר בדירה – לא יכול היה לשדר יוקרה, כך שבעלי האמצעים העדיפו לשלם את מחיר אי הנוחות מאשר את מחיר הפגיעה בתדמית. שר בטחון לשעבר רוצה להרשים את מנכ"ל החברה שהוא מארח לדרינק בערב? פעם הוא היה חייב לגור בסביון או בהר נוף. היום זה מגדל, וזה עושה את אותו דאווין, בלי שצריך לרדת ארבע קומות למקלחת".

 

הסיבות למעבר לדירה מבית צמוד קרקע רבות: חלק לא רוצים לגור באזור מרוחק בגיל מבוגר מטעמים של בטחון אישי ורפואי. חלק רוצים להתקרב למוקדי בילוי ואחרים מעוניינים להימנע מבתים מרובי מפלסים ומדרגות. היום יש להם אופציה אחרת. לא עוד 7 חדרים גדולים וריקים אשר פעם אוכלסו על ידי הילדים שעזבו את הקן. מעתה לישראלי המבוסס יש חלום חדש, מפנק יותר, יוקרתי יותר ונח יותר.

 

זה התחיל בתל אביב, שהציעה מגדלי יוקרה מרובי קומות ודירות הנושאות תג מחיר כשל וילה בסביון, עם כל הנוחות של מגורים בלב העיר שוקקת החיים. "המגדלים נותנים לאנשים האלה פתרון כפול", ממשיך מסילתי, "הם משמרים את המעמד, וגם מאפשרות חיים בנוחות – זו דירה בעלת מפלס אחד, קרובה לסופר, קרובה לקופת חולים. יורדים למטה – מצד ימין יש תיאטרון, מצד שמאל יש חוף ים".

 

"הרעיון נגזר למעשה מקומפלקסים דומים על קו החוף במיאמי המשלבים במבנה אחד מלונאות ומגורים. אנשים מבינים את הרווח הגדול שמקום כזה נותן להם. זו לא השקיעה דווקא, אלא ההנאה בכל תחומי החיים", מציין חנן סגל, סמנכ"ל השיווק בחברת דיזנגוף סחר.

 

"הפרויקט נועד לאנשים שרוצים לצאת בבוקר לריצה על הים או לשחות בבריכה הפרטית בבניין, להתקלח ולצאת לאכול קרואסון עם קפה מול הים באחד מבתי הקפה בפרויקט ולסיים את יום העבודה בטיול אל מול השקיעה. התמורה שמקבל מי שבוחר להתגורר בקומפלקס היוקרתי רבה יותר מכל תמורה שיהיה ניתן לקבל בפרויקטים יוקרתיים אחרים בתל אביב כאשר המחיר הנקוב לצידה נמוך באופן משמעותי מזה של פרויקטים אחרים הממוקמים 20 ק"מ דרומה ממנו".

 

כאמור, הטרנד אולי החל בתל אביב, אבל ערים רבות ואטרקטיביות אחרות מאמצות אותו בחום – רמת גן, רעננה ונתניה – בכל אלה נבנים מגדלי יוקרה שמתאימים לשכבת גיל שיודעת להנות מהחיים, יש לה את האמצעים לכך, ומאסה בבבתים הגדולים שאין בהם תועלת, ואף יש בהם סיכון. "למה שזוג בני 50 יגור בבית של 500 מטר מרובע?", תוהה מסילתי, "לרוב אין בזה שום צורך, וכשאנשים גילו שאפשר להנות מהנוחות וגם לשמר מעמד – החלה נהירה למרכזי הערים".

 

מסילתי נוגע בעוד נקודה חשובה: התארכות תוחלת החיים והעלייה באיכות החיים בגיל שאחרי הפנסיה מותיר אנשים פעילים מאוד, שכבר אינם עובדים, וזמם בידם. אם פעם פנסיונרים ישבו בבית, הרי שהיום הם מבקשים להמשיך, ואף להגביר, את אורח החיים הפעיל שלהם: לגלוש בים, לצאת לברים, לראות הופעות – כל הדברים שאפשר לעשות בעיר, אבל דורשים נסיעה ארוכה (וגרוע מכך – חיפוש חניה) בתוך העיר.

 

מסילתי מסביר שחרף הדיבור המתמיד בישראל על יוקר המחייה ובועת הנדל"ן, יש אנשים רבים שיכולים להרשות זאת לעצמם. "כל מגדל שמקימים בתל אביב – נמכר. סיימנו עם תל אביב? זה קורה גם בערים אחרות. גם מגדל בנתניה וברמת השרון ימצא מהר מאוד את הלקוחות שיאכלסו אותו. תראה מה קורה בנתניה: אנשים משכונות של צמודי קרקע, עטים על הפרויקטים בעיר והדירות נחטפות. זה לא טווח המחירים התל אביבי, אבל בהחלט מדובר בדירות לא זולות – זו לא התפשרות של מעמד הביניים. זה מה שאנשים בעלי יכולות כלכליות רוצים היום".